רש"י על מנחות ע״ו ב:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מנחות ע״ו ע״ב:ח׳ רש"י על מנחות ע״ו ע״ב:י׳ »

1 מנחות פתח ↗

מַתְנִי׳ הָעוֹמֶר הָיָה מְנוּפֶּה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נָפָה, שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, וְלֶחֶם הַפָּנִים בְּאַחַת עֶשְׂרֵה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא הָיָה לָהֶן קִצְבָה, אֶלָּא סוֹלֶת מְנוּפָּה כָּל צׇרְכָּהּ הָיָה מֵבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ״, עַד שֶׁתְּהֵא מְנוּפָּה כָּל צׇרְכָּהּ.

2 מנחות פתח ↗

9 מתני' העומר היה מנופה בי"ג נפה - הלכה למשה מסיני:

10 שנאמר ולקחת סלת ואפית אותה וגו' - שתהא מנופה כל צורכה שתהא סלת ברורה בשעת אפיה:

« רש"י על מנחות ע״ו ע״ב:ח׳ רש"י על מנחות ע״ו ע״ב:י׳ »